books

The politics of water in the middle east

Click for comments by NahuM Admoni, former head of mossad and maNAging director of mekorot, israel's national water corporation

 

Policy Papers

herzlia Executive Summary

Click to view

 

Shalem

Click to view

Water in Israel

  • Rebuttal of Amnesty International Report English
  • Rebuttal of Amnesty International Report Hebrew


Water in israel

In October 2009, Amnesty International published a grossly distorted and misleading report on the issue of water as a factor in the Israeli Palestinian conflict. 

The report accused Israel of conducting a discriminatory policy of depriving the Palestinians of adequate access to water.  In the words of the report "…discrimination has resulted in widespread violations of the right to an adequate standard of living, which includes the human rights to water, to adequate food and housing, and the right to work and to health of the Palestinian population."

The report was seized on by the Palestinians and the BDS (Boycott, Sanctions, Divestment) movement headed by Omar Barghouti, who quoted it as proof that Israel was using water as a means of  ethnic cleansing and imposing racist apartheid policy on the Palestinian population in the "West Bank". 

While it is always possible to produce anecdotal evidence of misfortune and privation on a localized level, the overall statistics tell a very different story.

By every conceivable measure of consumption of fresh water, the lot of the Palestinians has improved dramatically – indeed beyond all recognition -  since 1967 under Israeli administration, whether it be:

  • overall consumption;
  • per capita consumption;
  • consumption relative to Israel/Israelis,
  • conveyance of running water to households;
  • area under agricultural cultivation;
  • size of the agricultural product

The accompanying document provides quantitative data that totally disproves the unfounded Amnesty accusations and exposes them as a "Torrent of Lies."

.

.

.
דין וחשבון מעוות (Amnesty International) באוקטובר 2009 , פרסם ארגון אמנסטי
ומטעה, העוסק בנושא המים כגורם בסכסוך הישראלי-פלשתיני.
הדו"ח האשים את ישראל בניהול מדיניות מפלה, המונעת מהפלשתינים גישה ראויה
למקורות מים. לשון הדו"ח: "...מדיניות של מניעה מפלה גרמה להפרה רחבת-היקף של
זכות הפלשתיניים לרמת חיים מספקת, הכוללת זכויות אדם למקורות מים, למזון בכמות
מספקת, למגורים ראויים, והזכות לעבוד ולבריאות."
הדו"ח נוצל מיד עם פרסומו ע"י תנועתו של עומר ברגותי, הפועל להטלת חרם כלכלי על
ישראל, והוצג כהוכחה לכך שהמים משמשים כלי בידי ישראל לביצוע מדיניות של טיהור
אתני ואפליה גזעית נוסח אפרטהייד נגד הפלשתיניים.
בעוד שתמיד ניתן להציג מקרים של קיפוח וסבל בהקשרים מקומיים, הנתונים הכללים
מראים תמונה שונה לחלוטין.
על פי כל מדד אפשרי של צריכת מים שניתן להעלות על הדעת , מצבם של הפלסטינים
השתפר בצורה דרמטית - ללא היכר - מאז 1967 תחת שלטון ישראל.
צריכה כוללת •
צריכה לנפש •
צריכה בהשוואה לישראל/ישראלים •
מספר משקי הבית מחוברים למים זורמים •
שטח האיבוד חקלאי •
היקף הייצור החקלאי •
המסמך המלווה מציג נתונים כמותיים שמפריכים לחלוטין את ההאשמות חסרות-הבסיס
של ארגון אמנסטי, וחושף אותן כ"שיטפון של כזבים".

.

.